Daf 37a
דִּתְנַן בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח פָּטַר אֶת שֶׁל זֶבַח
Rachi (non traduit)
בירך ברכת הפסח פטר את של זבח. חגיגת ארבעה עשר שבאה עם הפסח כשהחבורה מרובה ושנינו בתוספתא דפסחים על הפסח הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח ועל הזבח הוא אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח ואם בירך על הפסח פטר את הזבח:
שֶׁל זֶבַח לֹא פָּטַר אֶת הַפֶּסַח דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל
Rachi (non traduit)
על הזבח לא פטר את הפסח. וקס''ד ובפסחים נמי הכי מפרש דקסבר רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה כדאמר לעיל מנין לניתנין בזריקה הניתנין בשפיכה יצא הלכך מתן דם שלמים שכתב בה זריקה בכלל מתן דם פסח שכתב בה שפיכה כדאמרינן לקמן וכי בירך על הפסח פטר את הזבח שהזבח בכלל פסח אבל בירך על הזבח לא פטר את הפסח שלא מצינו לניתנין בשפיכה שכשרין בזריקה הלכך אין פסח בכלל שלמים:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ וְלֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ
Rachi (non traduit)
ר' עקיבא אומר אין זו פוטרת את זו. דלית ליה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא דהא דפסח בשפיכה מודם זבחיך ישפך נפקא לן לקמן ותרתי לא דרשת מיניה ולקמן פריך לרבי ישמעאל היכי דרשת ליה להכי ולהכי ותנא דברייתא קמייתא סבר לה כרבי עקיבא בהא דאין זריקה בכלל שפיכה אבל בפסח בשפיכה לא סבירא ליה כוותיה דהא לא מייתר ליה קרא דמיבעיא ליה לכל הניתנין במזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר והכי אמרינן בשמעתין:
אַכַּתִּי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז וְגוֹ' לָמַדְנוּ לִבְכוֹר שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ מַעֲשֵׂר וּפֶסַח מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי
Rachi (non traduit)
סבר לה כרבי יוסי הגלילי. דאמר פסח בזריקה ונפקא ליה מואת דמם דלא כתיב דמו דליקו אבכור לחודיה:
דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר דָּמוֹ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא דָּמָם חֶלְבּוֹ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא חֶלְבָּם לִימֵּד עַל בְּכוֹר מַעֲשֵׂר וּפֶסַח שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הַאי קְרָא מַפֵּיק לֵיהּ לְהָכִי וּמַפֵּיק לֵיהּ לְהָכִי תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל
Rachi (non traduit)
ור' ישמעאל האי קרא. דודם זבחיך ישפך:
מפיק ליה להכי ולהכי. בתמיה דריש ליה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה דעל כרחך כר''ע לא אתיא דאם כן אמאי אין פסח פוטר את הזבח הואיל ושלמים בכלל פסח ואי נמי סבירא ליה לר' עקיבא פסח בזריקה כר' יוסי הגלילי כל שכן דשניהם פוטרין זה את זה וקדריש להו תו לפסח דבשפיכה:
תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל. דמאן דיליף ליה לפסח בשפיכה לית ליה פסח פוטר את הזבח ולא פליג רבי ישמעאל אדר' עקיבא בהאי כיון דפסח בשפיכה מהאי קרא יליף תו לית לן למילף מינה ניתנין בזריקה כשרים בשפיכה ומאן דאית ליה פלוגתא לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה כשלמים ומיהו פסח עיקר וזבח טפל לו הלכך אין זבח פוטרו לפסח אבל פסח פוטר את הזבח ובפסחים ירושלמי האי טעמא אמר בה:
Tossefoth (non traduit)
תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל. דמאן דיליף ליה לפסח בשפיכה לית ליה פסח פוטר את הזבח ולא פליג ר' ישמעאל אדרבי עקיבא דכיון דפסח בשפיכה מהאי קרא תו לית לן למילף מיניה ניתנין בזריקה כשרין בשפיכה ומאן דאית ליה פלוגתא לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה כשלמים ומיהו פסח עיקר וזבח טפל לו הלכך אין זבח פוטר לפסח אבל פסח פוטר זבח ובפסחים ירושלמי האי טעמא] אמר בה כך פי' בקונט' ויש תימה מסוגיא דסוף ע''פ (פסחים קכא.) גבי בירך ברכת הפסח פטר את של זבח דקאמר עלה כשתימצי לומר לדברי ר' ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה ולדברי ר' עקיבא לא שפיכה בכלל זריקה ולא זריקה בכלל שפיכה אלמא ר' ישמעאל אית ליה תרתי דפסח בשפיכה וזריקה בכלל שפיכה ועוד קשה לפירוש הקונטרס מסוגיא דשמעתין דקאמר לעיל סבר לה כר' עקיבא ולא סבר לה כוותיה לגמרי דרבי עקיבא סבירא ליה דפסח בשפיכה ותנא דברייתא סבר בזריקה ועוד מאי האי דפריק סבר כר''ע דאמר פסח בשפיכה הלא מאן דאמר פסח בשפיכה היינו מדם זבחיך ישפך דתניא ר' ישמעאל אומר כו' אם כן לא אייתר קרא למתנה אחת כיפר ע''כ ועוד קשה דאמר בפסחים פרק האשה (דף פח:) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם והא שלמים בזריקה ופסח בשפיכה ומשני מאי נפקא מינה והתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה שיצא אלמא אית ליה תרתי דפסח בשפיכה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה שיצא ועוד מדקתני בברייתא מנין לניתנין בזריקה כו' מכלל דאיכא שפיכה ואי פסח בזריקה אם כן כולהו בזריקה נינהו [ועוד קשה הא אמרי' בספרי ר' יאשיה אומר קודש הם למה נאמר להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת שלא שמענו להם בכל התורה כולה] ורבי יצחק אומר אין צריך שהרי כבר נאמר ודם זבחיך ישפך להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה ומה תלמוד לומר קודש הם להביא את המעשר שיטעון הקטר חלבים שלא מצינו בכל התורה כולה משמע דרבי יאשיה שפיכה דרבי יצחק קאמר ואע''ג דדריש ליה מקרא דכתיב גבי בכור בזריקה דלמא מדאתו מריבויא ולא כתבינהו בהדיא קדריש וכי פריך [התם אבא חנן למה נאמר ומה שאר קדשים שלא הושוו במתן דמים היינו] דאתא למעוטי חטאת דבאצבע ונראה דרבי ישמעאל (דפסחים) קסבר דפסח בשפיכה מקרא אחרינא ולא מדם זבחיך וכי פריך הכא האי מיבעי ליה לכדתניא רבי ישמעאל אומר מתוך הוה מצי למימר דקסבר פסח בשפיכה מקרא אחרינא ולא מדם זבחיך אלא משום דאשכח ברייתא דרבי יוסי הגלילי נקטה ורבינו שמואל בשם רבינו שלמה פי' בענין אחר האי דערבי פסחים (דף קכא.) כשתימצי לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה כלומר מתוך דברי רבי ישמעאל תוכל לדקדק דזריקה בכלל שפיכה דכיון דקאמר דבירך על הפסח פטר את הזבח אם כן סבירא ליה דמתנותיהם שוין ואף פסח בזריקה והא דזבח לא פטר פסח משום דזבח טפל לו וכיון דפסח בזריקה אם כן אייתר ליה דם זבחיך ישפך ומצי למידרש מיניה לומר דזריקה בכלל שפיכה ולא גריס ולא שפיכה בכלל זריקה דלהאי תנא דרבי ישמעאל כולהו בזריקה ולדברי ר''ע דלא זה פטר את זה אם כן אין מתנותיהם שוות דפסח בשפיכה מקרא ודם זבחיך ישפך ואם כן לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דהא ודם זבחיך איצטריך ליה לדידיה לומר דפסח בשפיכה ולהאי פירושא קשה מכל מקום מההיא דהאשה (פסחים דף פט.) ועוד מנא ליה לרבי ישמעאל דזריקה בכלל שפיכה משום דמייתר ודם זבחיך ישפך דלמא אתא לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר וה''ר חיי''ם אומ''ר דבספרי''ם ישני''ם גרסינן כשתימצי לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ושפיכה בכלל זריקה דהכל אחד דכל הקרבנות בזריקה לרבי ישמעאל ואין לחוש אם בזריקה אם בשפיכה והיינו כשיטת רבינו שמואל וכל מה שהקשיתי עליו קשה גם לפי' זה ולכולהו לישני קשה אי פסח בשפיכה (לרבי עקיבא) אם כן דריש לקרא דדמו כרבי ישמעאל ובשרם דהנך (קאמר) כרבי ישמעאל ואחד תם ואחד בעל מום נפקא ליה מיהיה לך ולקמן בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) פליג רבי עקיבא ארבי ישמעאל ומוקי לה לקרא דובשרם אחד תם ואחד בעל מום כרבי יוסי הגלילי דהכא:
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּמוֹקֵים לֵהּ כּוּלֵּיהּ בִּבְכוֹר הַיְינוּ דִּכְתִיב וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ
Rachi (non traduit)
בשלמא רבי ישמעאל. דמפיק מתן פסח מדם זבחיך ישפך והאי לשון רבים דדמם וחלבם כוליה בבכור מוקי לה ובשור וכשב ועז הוא דנקט לשון רבים והאי נמי דקאי לשון רבים דבשרם יהיה לך דסמיך ליה אבכור שור ובכור כשב ובכור עז:
אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי דְּמוֹקֵי לֵיהּ נָמֵי בְּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח מַעֲשֵׂר וָפֶסַח בְּעָלִים אָכְלִי לֵיהּ מַאי וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ אֶחָד תָּם וְאֶחָד בַּעַל מוּם
Rachi (non traduit)
אלא לרבי יוסי הגלילי. דאית ליה בכור לשון יחיד וקרא דנקט לשון רבים משום מעשר ופסח נקט לה ומעשר ופסח פשיטא לן שאינה מתנה לכהן אלא בעלים אכלי ליה:
מאי ובשרם. דקא''ל רחמנא לאהרן:
ומשני אחד תם ואחד בעל מום. כלומר לעולם לשון רבים דנקט קרא קמא לאו אמיני דבכורות קאי דכולן בלשון חד בכור מפיק להו ודמם וחלבם לרבות מעשר ופסח ולשון רבים דבשרם אבכור קאי ולא אשלשת מיני בכור דקרא דתימא דחלבם ודמם נמי עלייהו קאי אלא אבכור דחד מינא נמי שייך למימר ובשרם אתם ובעל מום:
Tossefoth (non traduit)
אחד תם ואחד בעל מום. אע''ג דיהיו לך כחזה התנופה ושוק התרומה מוקמינן ליה בסוף איזהו מקומן (שם) ובבכורות (כז:) בבכור תם רישיה דקרא דבשרם לשון רבים נקט משום בעל מום:
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר לֹא זְרִיקָה בִּכְלַל שְׁפִיכָה וְלֹא שְׁפִיכָה בִּכְלַל זְרִיקָה
מִנַּיִן לְכָל הַדָּמִים שֶׁטְּעוּנִים מַתַּן דָּם לַיְסוֹד תַּלְמוּד לוֹמַר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּדָּם וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר בַּדָּם
Rachi (non traduit)
מנין. שכל הדמים של כל הקרבנות שטעונים מתן דם ליסוד אם נשאר מן הדם בכלי לאחר שזרק שתי מתנותיו שצריך לשופכו ליסוד ואע''פ שלא נאמר שפיכת שיריים אלא בחטאת:
והנשאר בדם וגו'. בחטאת העוף כתיב והנשאר ימצא הוה ליה למכתב:
ומה תלמוד לומר בדם כו' אלא על הניתנין מתן ארבע. היינו חטאת שטעונה ארבע מתנות על ארבע קרנות ובחטאת כתיבי שירים לשפיכה:
Tossefoth (non traduit)
מתן דם ליסוד ת''ל ודם זבחיך ישפך. אע''ג דלא כתיב יסוד מצינו שירים שנשפכין ליסוד דכתיב בחטאת ואת דמה ישפך אל יסוד המזבח:
לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ אֶלָּא לַנִּיתָּנִין מַתַּן אַרְבַּע שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד שְׁאָר דָּמִים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּדָּם וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר בַּדָּם לִימֵּד עַל כָּל הַדָּמִים שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד
Rachi (non traduit)
לימד על כל הדמים. שנשאר בהן כלום לאחר עיקר זריקתן שישפך הנשאר ליסוד:
וְאַכַּתִּי לְהָכִי הוּא דְּאָתָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא מִנַּיִן לַנִּיתָּנִין בִּזְרִיקָה שֶׁנְּתָנָן בִּשְׁפִיכָה יָצָא תַּלְמוּד לוֹמַר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ
Rachi (non traduit)
מנין לניתנין בזריקה. כל הדמים שכתב בהן זריקה כגון עולה ושלמים ואשם דכתיב בהו וזרקו ובכור דכתיב ביה ואת דמם תזרוק (במדבר י''ח:
י''ז) וכל זריקה מרחוק משמע שזורק מן הכלי למזבח למרחוק:
שפיכה. עומד אצל היסוד ושופך:
ודם זבחיך ישפך. כל זבחים במשמע:
Whence do we know that all blood must be poured out at the base [of the altar]? (1) From the text, And the blood of thy sacrifices shall be poured out against the altar! — He (2) deduces that from Rabbi's [inference]. For it was taught: Rabbi said: [Scripture writes,] And the rest of the blood shall be drained out [at the base of the altar]. (3) Now, ‘of the blood’ need not be stated; (4) why then is it stated? Because we have learnt only that that blood which requires four applications must be poured out at the base; (5) whence do we know it of other blood? From the text, ‘And the rest of the blood shall be drained out [at the base of the altar]’. (6) Yet still, does it come for this purpose? It is required for what was taught: How do we know that if [the priest] poured out [the blood] which should be sprinkled,7 he has fulfilled [his obligation]? (8) From the text, And the blood of thy sacrifices shall be poured out. (9) He holds as R. Akiba who maintained: pouring is not included in sprinkling, nor is sprinkling included in pouring. (10) For we learnt: If he recited the blessing for the Passover-offering, he thereby exempts the [festival] sacrifice; but if he recited the blessing for the sacrifice, he does not exempt the Passover-offering. This is the view of R. Ishmael. R. Akiba said: The former does not exempt the latter, nor does the latter exempt the former. (11) Yet still, is it required for this purpose? [Surely] it is needed for what was taught, [viz.]: R. Ishmael said: From the text, But the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat [thou shalt not redeem; they are holy: thou shalt dash their blood against the altar, and shalt make their fat smoke for an offering made by fire], (12) we learn that a firstling must have its blood and its emurim presented at the altar. Whence do we know [it of] the tithe and the Passoveroffering? Because it says, ‘And the blood of thy sacrifices shall be poured out’? — He agrees with R. Jose the Galilean. For it was taught: R. Jose the Galilean said: [Thou shalt dash their blood against the altar, and shalt make their fat smoke]: (13) not ‘its blood’ is said, but ‘their blood’; not ‘its fat’ is said, but ‘their fat’. (14) This teaches concerning the firstling, the tithe [of animals], and the Passover-offering, that their blood and emurim must be presented at the altar. (15) Now, does R. Ishmael utilize this text for both purposes? (16) — There is a controversy of two Tannaim as to R. Ishmael's view. (17) As for R. Ishmael, who makes the whole verse refer to a firstling, it is well: hence it is written, And the flesh of them shall be thine. (18) But according to R. Jose the Galilean, who makes it refer to the tithe and the Passover-offering too, [surely] the tithe and the Passoveroffering are eaten by their owners; what then is the meaning of ‘And the flesh of them shall be thine’? — [The plural intimates,] whether it be whole or blemished,

(1). If any blood is left over after the regulation sprinkling. — This is stated explicitly of the sinoffering only (Lev. IV, 18), and the Talmud now wishes to extend it to other sacrifices too.
(2). The author of the first deduction.
(3). Lev. V, 9.
(4). It is understood from the general context.
(5). Viz., the sin-offering.
(6). The two lines that follow in the original are a mere repetition, and are deleted by Sh. M.
(7). Some blood requires sprinkling (Zerikah), i.e., from the distance: other requires pouring out (shefikah), i.e., the priest must stand at the side of the altar and pour the blood out.
(8). The sacrifice is valid.
(9). The plural indicates all sacrifices, even those for which Zerikah is prescribed.
(10). Therefore where Scripture prescribes sprinkling, the sacrifice is not valid if the blood is merely poured out at the base. Hence he rejects the above interpretation, and so utilizes the text for the purpose originally stated.
(11). In Pes. 121a it is explained that in R. Ishmael's opinion sprinkling (Zerikah) is included in pouring (shefikah), but pouring is not included in sprinkling; whereas R. Akiba holds that neither is included in the other. Thus (as explained by Rashbam a.l.): Both R. Ishmael and R. Akiba hold that the blood of the Passover-offering must be poured out, i.e., the priest must stand quite close to the altar and gently pour the blood on to its base. But the blood of the festival-offering (Hagigah) requires sprinkling, i.e., from a distance and with some force. Now R. Ishmael holds that if the latter is poured out instead of sprinkled, the obligation of sprinkling has nevertheless been discharged. Consequently, the blessing for the Passover-offering includes that of the festivaloffering, since in both the blood may be poured on to the base of the altar. But if the blood of the Passover-offering is sprinkled, the obligation has not been discharged: consequently the blessing for the festival-offering, whose blood is normally sprinkled, does not exempt the Passover-offering. By the same reasoning we infer that in R. Akiba's view neither includes the other.
(12). Num. XVIII, 17.
(13). Ibid.
(14). Though the passage treats of the firstling only. The plural possessive suffix indicates that other sacrifices too are included in this law.
(15). These are the only sacrifices in connection with which it is not mentioned elsewhere, hence the plural is applied to them.
(16). Lit., ‘for this purpose and for that purpose’. Surely not! The reference is to ‘and the blood of thy sacrifices thou shalt pour out’, from which he learns that if the priest pours out blood which really should be sprinkled, he discharges his obligation. The author of that cannot be R. Akiba, for if it is, why does the blessing for the Passoveroffering not exempt that of the festival sacrifice, since, as shown supra, one is dependent on the other? Hence the author must be R. Ishmael; but he also interprets the same verse as intimating that the blood of the Passover-offering is to be poured, not sprinkled.
(17). Rashi: He who learns from this text that the blood of the Passover-offering is poured out, rejects the ruling that the benediction for the Passover-offering exempts that for the festivaloffering, and holds that R. Ishmael does not disagree with R. Akiba on this matter, for now we cannot learn from the text that what should be sprinkled is also valid if poured out. He however who maintains that they do disagree, holds that the blood of the Passover must be sprinkled, not poured out, like a peace-offering. Nevertheless, the Passover-offering is the principal one, while the festival-offering is only subsidiary to it; therefore the benediction for the former exempts that of the latter, but not vice versa. Tosaf. Strongly criticizes this explanation, and offers others, none of which, however, are quite free from objections.
(18). Num. XVIII, 18. — ‘Thine’ means the priest's, to whom the firstling belongs. The Plural ‘them’ is then understood to mean the ox, sheep, and goat, enumerated in the preceding verse.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source